הרחב הכל
כווץ הכל
"ג'ון היקר" הוא סרט דרמה על פי רומן סופר רבי המכר ניקולאס ספארקס, סופר אמריקאי בעל שורה ארוכה של יצירות ספרותיות ביניהם "היומן", "מכתב בבקבוק", סיפור אהבה בלתי נשכח", "לילות ברודנטה" ויכולתי להלאות אתכם עוד ועוד ברשימה ארוכה אך הזמן קצר והמלאכה מרובה...מה שראוי לציין ולהדגיש שהמכנה המשותף של ספרי ניקולאס הוא ז'אנר הרומן הרומנטי, יש שיגידו שספריו גובלים ב"שמאלציות", יש שיגידו שהם מרגשים, סוחפים וסוחטי דמעות, אבל מה לעשות חברים, אי אפשר לצאת נגד האהבה ותרצו או לא, האהבה מוכרת.
המשך...
אני לא זוכר יותר מדי את הספרים של שרלוק הולמס, תמיד מצאתי אותם פשוטים מדי, חידות בלשיות - נו באמת, אותי זה אף פעם לא עניין. זכרתי שיש דמות כזו שנקראת שרלוק הולמס, שהיה לו את העוזר שלו ווטסון ואם אני לא טועה גם היה לו כלב. אני זוכר שהוא גם היה בלש שהיה פותר תעלומות בדרך ייחודית שאחרים לא היו פותרים. שהיה לו הרבה אויבים ושהוא היה משתמש במילה "אלמנטרי" המון.
מה זה בעצם מלשן? מלשן זה בן אדם שמספר דברים על אחרים, מזיין ובורח לספר, מרגיש התעלות מסויימת מבחינתו עקב כך שמהצד שלו הוא עשה את הדבר הנכון אבל עדיין מהצד של האחרים הוא עשה דברים שלא עושים, גם אם הדברים על פניהם אמורים להיות מאוד נכונים. מארק ויטאקר הוא מלשן, הוא מלשין על הבוסים שלו, הוא מלשין על עצמו, הוא מלשין על חברים שלו, הוא מלשין על דברים שהוא רואה, גדולים וקטנים כאחד. הוא מנסה תמיד להישאר נאמן לעצמו ולמשפחה שלו אבל סוטה מהחוקים שהוא קובע לעצמו כל פעם מחדש, לווא דווקא בגלל שהוא מאמין במה שהוא עושה, אלא יותר בגלל שלא תמיד הוא שולט בעצמו ובמעשים שלו או אפילו במילים שיוצאות לו מהפה.
האדם הוא חברו הטוב של הכלב. הוא מטפח אותו ומטפל בו ועוזר לו כשקשה, הוא דואג לו כשאחרים רק מתעלמים והוא מתייחס אליו כשהכלב בסך הכול עושה את מה שכלבים עושים, מתנהגים כמו כלבים. האצ'יקו הוא כלב אסיאתי נדיר שנשלח אקספרס לארה"ב בדואר, בדרך הארגז שלו נופל ונשבר והוא נתקל בריצ'ארד גיר, ריצ'ארד אוסף אותו אל חייו, אל משפחתו, אל נשמתו. מטפח אותו ועוזר לו לגדול ולהפוך להיות מה שהוא יועד להיות. האצ'יקו מהצד שלו עוזר לריצ'ארד גיר להפוך להיות חברו הטוב של הכלב.
אני לא מכיר הרבה סרטים של לוק בסון שנפלו, רובם היו מוצלחים ואפילו מוצלחים מאוד, יש לו לפעמים פאלטות דוגמת ארת'ור והמומינים אבל אף אחד לא סופר אותם ממטר גם ככה. במאי צרפתי עם זקנקן, הוא הביא לנו את ניקיטה, את האלמנט החמישי, את לאון ואפילו את סדרת המשלח, הסרטים שלו תמיד מכילים בתוכם אלמנט אחר, לווא דווקא בגלל שהסרטים של הצרפתים הם תמיד קצת יותר משוגעים מהקולנוע הסטנדרטי, תמיד יש בהם סימן להפרעה מוחית. אפשר לראות את הסימנים לאורך השנים. ומבחינתי רק להביא את דוגמת תחנת משטרה 36 זה מספיק, והמבין יבין.
נניח ואתה רושם תסריט לסרט אימה, נניח ונותנים לך תקציב ואומרים לך סע. נניח ואתה משיג קאסט לא ידוע כי זה עדיין סרט בחיתולים וקקיוני, נניח ואתה נכנס למוסכמות ומנסה ליצור סרט אימה לא מפחיד במיוחד ולהביא בו את הטוויסטים שכרגיל התרגלנו לראות בכל סרט אימה לייט בעשרים שנה האחרונות, הסרט "כל הבנים אוהבים את מנדי ליין" מבחינתי לגמרי נכנס תחת ההגדרה של אימה לייט, זה לא סרט לחובבי אימה וזה לא סרט לאנשים שאוהבים לקרוא קולנוע מותח, זה סרט להתנסות בתולין ראשונה עם רוצחים בקולנוע, לא הייתי נותן לו יותר מזה.
זהו סיפור על עובדת סוציאלית שיש לה כבר כאב ראש מ-38 תיקים עליהם היא עובדת במקביל והיא כבר מרגישה תשושה. היא רווקה וגרה לבדה, יש לה חבר/יזיז שהיא מאוד אוהבת, קריירה שרק נערמת ולחיים ענקיות שיש רק לשחקניות שקוראים להם רנה זלווגר, מן מתיקות נמרחת ושבלונית שאופפת אותה ברוב הסרטים שלה, אבל בסרט הזה משהו קורה ורנה זלווגר כן מצליחה לעשות את העבודה שלה, אם נדבר לרגע על יכולות משחק דווקא בסרט הזה ראיתי צדדים אחרים בה, אולי עד עכשיו היא בחרה לשחק בז'אנר הלא נכון, אימה עושה לה כל כך הרבה יותר טוב מאשר סתם קומדיות רומנטיות מהסוג התפל.
