הרחב הכל
כווץ הכל
"באקדח סטנדרטי המשמש לטבח יש מקום לשישה כדורים. כדור ראשון למתחנף הראשי, כדור שני לכלבה המתנשאת, הכדור השלישי ילך לבוגד הבלתי נסלח. כדור רביעי ילך למשקפופרית הטיזרית. החמישי לבוס המתועב. והשישי, השישי??!!"
בוב קם בבוקר כל יום, לרוב קולם של דגי הזהב מברך אותו ומזכיר לו על ארוחת הבוקר המתאחרת, בוב מדבר לעצמו לפעמים, מתייעץ עם עצמו לגבי נושאים חשובים, לבוב אין הרבה חברים, השכנים שגרים לצדו כבר שנים לא מכירים אותו בכלל, בוב הולך לעבודה כל יום, דמות נלעגת בידי מכריו, אף אחד לא מרחם על בוב, ובוב בסך הכול מתחיל לרחם על עצמו.
יום אחד בוב מחליט לעשות מעשה, לקחת שישה כדורים וקנה אחד של אקדח, ולתכנן פנטזיה על מי ימות ומתי... ואז, רגע אחד בלבד לפני שהוא מכניס את הכדור השישי לקנה הוא מחליק מבין ידיו ומתגלגל על השטיח מתחת לתאו הקטן, בוב מתרפק על הרצפה ומושיט ידו בניסיון לתפוס את מה שעלול להרוס את תוכניותיו האישיות לטבח. ואז יריות, מישהו אחר לקח לבוב את התפקיד וטבח בחמישה מכרים לעבודה, בוב קם נדהם, האקדח בידו, מנהל דו שיח עם הפסיכי התורן שבדיוק עמד להתאבד ופשוט יורה בו את כל חמשת הכדורים שהיו בהיכון באקדח הפרטי שלו.
פתאום העולם משתנה, בוב הופך לגיבור שאפילו השכנה מברכת לשלום, התקשורת רודפת אחריו, הוא מקבל קידום בעבודה ועובר לעבוד ישירות תחת המנהל, בחורות מחזרות אחריו, והוא אפילו מתחיל להיראות פחות פסיכי. השאלה העיקרית בסרט הזה היא מהי המציאות ומהי ההזיה, לעיתים נראה כאילו הסרט כולו הוא כטריפ אחד ארוך, אם רק טים ברטון היה לוקח את ההפקה הזו על כפיו אז אולי הכול היה נראה יותר צבעוני, אבל גם הבימאי פרנק א.קפלו עשה עבודה מצוינת.